הכרעת דין בתיק ת"פ 1395-06

נוכחים:-

ב"כ המאשימה - עו"ד גלית שוהם

הנאשם

1.      כללי

         הכרעת דין בכתב אישום המייחס לנאשם עבירות על סעיפים 4(ג) ו - 4(ה) לפקודה למניעת טרור ועבירות על סעיפים 144ד בצירוף סעיף 144ב וכן 144ד3 לחוק העונשין. במוקד הדיון, טענת המאשימה, ששכר הנאשם דירה ברחוב אגריפס בירושלים בה נערכה פעילות של התנועות "כך" ו- "כ'ח", וכי בדירה זו החזיק עשרות תקליטורים, אלפי מדבקות, אלפי כרזות, כרוזים, מאות כרטיסים, אלפי מנשרים ועוד, שבהם נכללו דברים העולים כדי תמיכה בארגון טרור (כהגדרתו בחוק ועל פי החלטת הממשלה מיום 13.3.1994 שהכריזה על התנועות "כך" ו- "כהנא חי" כארגוני טרור). בין היתר נטען, שהחזיק במקום הנאשם ספרים, דגלים וחפצים נוספים, המגלמים בחובם, גם הם, תמיכה בארגון טרור. על פי הנטען, היה בכך, גם משום חזקת פרסום גזעני, והכל, כמפורט בהרחבה בכתב האישום,  וכדלהלן. 

         על הפרק כתב אישום שהוגש לפני שנים לא מעטות, בשנת 2006, ביחס לעבירה שהתרחשה, לטענת המאשימה, עוד במהלך 2002. לטעמים שבעטים השתהתה המדינה, נושא שאף היווה בסיס להחלטה של בית המשפט העליון בנושא, יתייחס בית המשפט בקליפת האגוז בהמשך הדברים.

2.      בתמצית הדברים

         במצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי ראוי בשלב זה להודיע על זיכוי הנאשם. במוקד הדיון כתב אישום המייחס לנאשם מקבץ של עבירות חמורות, ואולם כשלים וקשיים רבים מאד, בעיקר במישור הראייתי, אם כי, לא רק בו, היו נחלת התביעה עד שהגענו עד הלום. כמפורט בהרחבה להלן, מתייחסים הכשלים כמעט לכל היבט ראייתי שניתן להעלות על הדעת, החל באי רישום וסימון של מוצגים שלטענת המשטרה נתפסו, התערבבות ראיות ממספר חקירות, מסמכי משטרה שלא נחתמו על ידי איש, ראיות שמרביתן אבד או הושחת, והדרך עוד רבה. הגיעו הדברים אף פתח בית המשפט העליון (אגב ערר בקשר לגילוי חמרי חקירה), שלאחר תמיהתו מהתנהלות התביעה אף גילה את דעתו בנדון דידן.

         נוכח כל האמור, והגם שהמעשים המיוחסים לנאשם אינם מן הקלים, ואף שתיקתו בחקירה לא נעלמה מעיני בית המשפט, ראוי להורות על זיכויו.

3.      מסגרת הדיון

         העבירות המיוחסות לנאשם, חמורות הן. ואולם, דומה, שבמוקד הדיון, כאמור, שאלה ראייתית בסיסית, והיא, האם עלה בידי המאשימה להוכיח עובדתית את טענותיה. כפתיח להמשך הדברים נמצא לציין את העיקרון שיזכה להתייחסות נרחבת בהמשך הדברים, לפיו מחויבת התביעה, כתנאי הכרחי לדיון בהמשך טענותיה, בהוכחת התשתית העובדתית המהווה את הפלטפורמה לכתב אישום זה. על התביעה להוכיח ברמת וודאות שמעבר לתחום הספק הסביר, שהמסמכים ושאר החפצים שפורטו בכתב האישום, שנתפסו במשרד באגריפס, הם אלה, והם בדיוק אלה, שנתפסו באותו מקום. בתוך כך נמצא להזכיר את הפסיקה הנרחבת המבססת את עקרון "שרשרת הראיות", היינו את השלבים מהתפיסה ועד להגשתם לבית המשפט. הפסיקה בנושא התפתחה, בעיקר, בתיקי סמים, אך גם התביעה, בהגינותה, לא חלקה על תחולתה גם בתיקים מכל סוג אחר, ולרבות כבפרשתנו. ביטוי לכך, נתן בית המשפט העליון בפסיקותיו, פעמים לאין מספר: "ככלל וכעיקרון, כל ראיה שנתפסת בזירת הפשע, צריכה להיות מלווה מרגע תפיסתה, בתג מוצג שיציין את מספרו, תיאור המוצג, מקום ותאריך תפיסתו ושמו ופרטיו של התופס, וראוי שעל גבי אותו צג תצוין כל העברה של המוצג בציון תאריך ההעברה וחתימת המוסר והמקבל" [תפח (מח' ת"א) 3078/97 מדינת ישראל נ' חטיב עמראן]. המרחק בין עיקרון זה לבין התנהלות גורמי החקירה והתביעה בתיק זה, בלתי ניתן לגישור.

כמפורט בהרחבה בהמשך הדברים, התייצבו בבית המשפט לטובת התביעה עדים ספורים, שרק אחד ויחיד מביניהם העיד שהשתתף בתפיסת החומר המהווה את ליבת הדיון, כשליתר העדים לא נועד אלא תפקיד משני בפרשה, ולרבות בהיבטי השרשרת. ומנגד, הנאשם, שנכון היה לאשר שניתן לראותו כמי ששכר את המשרד ברחוב אגריפס, בהם, על פי הנטען, נתפסו החומרים הרלוונטיים, אך מעבר לכך טען ביחס לחלק מהחומר שלא הוכח כלל שנתפס באותו מקום, ואף אם נתפס, לא הוכחה תפיסה כמותית המצביעה על כוונה להפצה, כלשון סעיף 144ד' לחוק העונשין; לצד האמור נטען על ידי הנאשם, לכל הפחות על דרך החילופין, שאפילו הוכח שנתפס החומר במשרד זה, אין בכך כדי להוות עבירה. את טענותיו אלה ביקש הנאשם לתמוך גם בטענות בדבר אכיפה בררנית. 

במוקד הדיון, ההיבט הראייתי והדרך בה נתגלגלו ראיות התביעה, התערבבו ומרביתם אף הושחתו/נעלמו, עד שהגענו עד הלום.

4.      תפיסת הראיות ו(אי) סימונן

א.            אחד ויחיד מבין עדי התביעה נכח בזמן החיפוש ברח' אגריפס - עד התביעה 2, אסף מרק, ונכון בית המשפט להביא מדבריו בעניין:

נגשנו למקום, אני הוגדרתי כמנהל חיפוש, כותב החיפוש, עורך החיפוש, במקום היה ראש הצוות שלי, אבי אשקוטאי, היו שם נוכחים נוספים, בלשים נוספים, לפי צו בית המשפט ניגשנו למקום, המקום היה נעול, ניסינו לאתר את בעל המקום, לא הצלחנו.... המקום נפרץ.... בוצע חיפוש, אותרו מספר פריטים, אם אני לא טועה, 16 במספר, פריטים, הכוונה ארגזים למיניהם, תיקים, מסמכים שונים, לפי מה שנכתב בדוח חיפוש. זהו. בסיום החיפוש כמובן שכל פריט שנתפס על ידי נבדק על ידי סומן ובמספר אישי שלי בשמי מרגע התפיסה, היה בחזקתי ובחזקתי בלבד... כאשר הגענו למשרדי התשאול העברו הארגזים ובהם החומר שנתפס לחוקר עודד שמעא ועזבתי את המקום [ההדגשות שלי - א. ר.; עמוד 23 שורות 9 - 21 לפרוטוקול].

לעודד שמאע שבעוד שלושה ימים יפתח את הארגזים וישלוף מהם דוגמאות נתייחס בהמשך. אך כבר בשלב זה מחויב בית המשפט להדגיש, כי, בניגוד גמור, לעדות אסף מרק, אין בפני בית המשפט, ולו גם מסמך אחד הנושא את חתימתו, שמו או מספרו האישי של עד זה. בשלב הסיכומים כבר נטען, שהתכוון העד מרק לכך שסימן אישית כל ארגז שנתפס [ - גם אם לא משתמע כך מדבריו, משתמע הדבר מהטיעון הכללי; עמ' 51 שורה 11 לפרוטוקול]. כמבואר להלן, לטענת התביעה עצמה, ספגו ארגזים אלה שיטפון והתבלו [עמ' 51 שורה 4 לפרוטוקול], ולבית המשפט לא הגיע אף ארגז בחתימת מרק. מכל מקום, אפילו הגיעו ארגזים בחתימתו, אין בנמצא כל אסמכתא מפורטת מה היה בכל ארגז מרגע תפיסתו, ובכל מקרה נשמטת הקרקע מתחת לרגלי התביעה בכל הקשור לעדות זאת.

ב.         ובתמצית, אשר לשאר העדים, אלה שהתייצבו, ואלה שלא. אחרים, שלטענת התביעה נכחו במקום (אשקוטאי ועוד), לא התייצבו, ואלה שהתייצבו, לא נכחו בחיפוש ובתפיסה: עד התביעה 1, השוטר דוד זוזוט, אישר שלא היה כלל במשרד באגריפס בזמן החיפוש והתפיסה והצטמצם תפקידו לצילום החומר שנתפס והגיע למשרדי המשטרה [עמוד 2 שורה 11 לפרוטוקול]; ועד התביעה חנוך כהן, נכח בכלל בחיפוש מקביל אחר (נושא אליו יתייחס בית המשפט בנפרד בהמשך), ולא באגריפס [עמ' 28 שורה 16 לפרוטוקול]. בסיכומיה טענה המאשימה, שדי לו, לבית המשפט בצילומים חיצוניים של הארגזים, שהיוו את הראיה הראשונה שהוגשה לבית המשפט: הצילומים = ת/1. לגבי צילומים אלה, נטען, כי: "ת/1, גם היא, ראיה משנית כפי שאני יכולה להגיש צילום של סכין" [עמ' 52 שורה 4 לפרוטוקול]. ואולם, אין הנדון דומה לראיה. צילום של סכין, יש בו כדי להמחיש את טיבו של החפץ שנתפס, ובמאמר מוסגר יוער, שאפילו לשיטת התביעה אין מצב זה חף מקשיים: כשנתפס סכין על גופו של אדם, ראוי להביאו לבית המשפט "ממש". מכל מקום, עוד קשיים הרבה נועדו לתביעה, ובהיבטים רבים.  

5.      ומה נתפס?